אזרחות פורטוגלית

סמוך לאחר הגירוש, הונהגה הפרדה מלאה בין הקהילות שהקימו מגורשי ספרד ופורטוגל, לבין היהודים שחיו במרוקו מימי קדם. ככל שנקפו השנים כך הלכה והתמוססה הפרדה זו, עד לביטולה כליל. הלכה למעשה, תוצאתו של מיזוג זה היא התערותם והטמעתם של יהודי מרוקו הקדמוניים בקהילת מגורשי ספרד ופורטוגל, אשר ככלל היו בעלי הטון הדומיננטי, האמצעים וההשכלה. 

כמו ביתר הארצות שאליהן נדדו, גם במרוקו הייתה שפת הלאדינו שגורה בפי מגורשי ספרד ופורטוגל. בחלק מהקהילות שהקימו, בפרט לאורך חופיה הצפוניים והמערביים של המדינה, השתמרה בקרב צאצאי המגורשים ה”חכיתיה” – ניב מקומי של הלאדינו, שרווח עד לאמצע-סוף המאה ה-20.

יהדות מרוקו נחשבת לתפוצה הגדולה ביותר בארצות ערב והאיסלאם. רוב מכריע מקרב קהילה זו משתייך לצאצאי היהודים שגורשו מספרד ומפורטוגל, ועל כן – יהודים שעלו ממרוקו וצאצאיהם זכאים לקבל אזרחות פורטוגלית ולהחזיק דרכון אירופי.