אזרחות פורטוגלית

בעת העתיקה ישבו בבולגריה יהודים מעטים. צווי הגירוש מספרד (1492) ומפורטוגל (1497) הביאו אל המדינה הבלקנית מגורשים רבים שמצאו בה מקלט והפכו אותה לביתם לדורי דורות. הסולטאן העות’מאני באיזיט השני, ששלט באותה התקופה על רוב שטחה של בולגריה, עודד את מגורשי ספרד ופורטוגל להתיישב בה. בהדרגה הפכה אוכלוסייה זו לדומיננטית מבין הקהלים השונים שהרכיבו את יהדות בולגריה: היא זכתה ליתרון מספרי ברור והפכה לנותנת הטון העיקרית, עד לכדי כך שבני קהילות ישראל האחרות, לרבות הרומניוטים והאשכנזים, נטמעו בה.

חלק משמות המשפחה של יהודי בולגריה הם למעשה הכינויים שנתנו לאבותיהם מגורשי ספרד ופורטוגל, אשר מעידים על מוצאם: “אשכנזי“, כפי שנקראו יהודים שמוצאם בגרמניה; “רומנו” הם צאצאי קהילת הרומניוטים; “גרציאני“, “מיטרני”, “פיזנטי” שמעידים על מוצא איטלקי; “צרפתי” ו”פרנקו” לאלו שהגיעו מצרפת; “מג’אר” לבני הקהילה שמוצאם בהונגריה ועוד. 

בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 קמו בשטח בולגריה קהילות אשכנזיות, של יהודים שהיגרו לשטחה מפולין, אוקראינה ומולדובה. קהילות אלה קלטו לתוכן יהודים נוספים ממוצא אשכנזי, רבים מהם ניצולי “סופות בנגב” והפרעות שנערכו ביהודים שהתגוררו ב”תחום המושב” של האימפריה הרוסית בשלהי ימיה.

שיעור האשכנזים הגיע לשיאו כשאלה מנו כ-10 אחוזים מקרב יהודי בולגריה. חשוב לציין, כי קהילות אשכנז בבולגריה התקיימו באופן עצמאי ונפרד לחלוטין מאלה שאליהן השתייך הרוב הספרדי.

אם כן, רובם המוחלט של יהודי בולגריה הם צאצאי המגורשים מספרד ופורטוגל, ששפת הלאדינו (“ספניולית”) שגורה בפיהם. משכך, בהתאם לחוק הפורטוגלי, זכאים יהודים ממוצא בולגרי לקבל אזרחות פורטוגלית ודרכון אירופי.